<h1>ראב"ן סימן תמ"א ותמ"ב</h1>
<h2>דף ד.</h2>
שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר נולדה בזה מותר בזה, ואע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן בהא הלכה כרב דאמר רבא הלכתא בהני תלת כרב והא חד מינייהו. ואמר נמי אושפזיכניה דרב פפא הוין ליה הנך ביעי משבת ליו"ט, אתא לקמיה דרב פפא א"ל מהו למיכלינהו למחר [א"ל זיל האידנא ותא למחר] דרב לא מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבירה משום שכרות, כי אתא למחר א"ל איכו השתא אישתלאי ואמרי לך רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן האמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא. וכרבא ורב פפא קיימא לן דאינון בתראי. ואידך דהלכתא כרב בב' ימים של ראש השנה דרב ושמואל דאמרי תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה ואע"ג דאמר רבא מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת, הא תריץ רבה גופיה הא לן והא להו דלבני ארץ ישראל דתקנת רבנן יוחנן בן זכאי לדידהו הוו ב' קדושות וביצה מותרת ולבני הגולה הוי קדושה אחת וביצה אסורה. ועוד דרב יוסף ורב אדא ורב שלמן כולהון כרב קיימי וביצה אסורה. ואידך שני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה דברי רב ורב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה. ובזה רב לקולא ופסק רבא כוותיה, ואפילו הכי רבותינו הראשונים גאוני מגנצא הוו עבדי כרב אסי. ונראה לי משום דאמרינן במסקנא ואנן השתא מאי טעמא עבדינן תרי יומי הא ידעינן בקביעא דירחא משום דשלחו מתם מארץ ישראל הזהרו לעשות שני ימים טובים מנהג אבותיכם דחיישינן שמא יגזרו שמד וישתכחו חשבון הקביעות ויבואו לידי קלקול. וכיון דלאו משום ספק עבדינן להו אלא משום מנהג הוו להו כקדושה אחת. אי נמי דגזרו משום ב' ימים של ראש השנה.
